<h1>בן הרי"ט ז"ל</h1>
<h2>דף ה:</h2>
בפני כמה נותנו לה השליח וכו'. נחלקו רבותי' שבצרפת, גט שצריך השליח ליתנו בפני שלשה, אם יכול ליתנו בלילה, מאחר שצריך שלשה משפט הוא ואין מקיימין שטרות בלילה דמשפט ביום. ושאלו בזה דעתי. והשיבותי, כתב אדני על דבר הגט וכו' שהשליח נותן שצריך שלשה לדברי הכל, מ"מ נראה לי דמותר ליתנו לכתחלה בלילה. דהא דבעינן שלשה היינו מטעם דקיום שטרות בלילה ומדרבנן. דמדאורייתא עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד, ורבנן הוא דאצרוך קיום. ואי לא הוו אלא תרי, תרי ותרי נינהו, מאי אולמייהו דהני מהני, ומיחזי כעד מפי עד. ואמטו להכי אצרוך תלתא. ולא משום דמקרו משפט כדאמר מר. והא ליתא. ואפילו אי שויוה רבנן כמשפט לגבי הא דאין מקיימין עדיה בלילה, נראה לחלק בין קיום שטרות לגט זה הניתן בלילה, דקיום שטרות דעלמא תחילת דין הוא, דאחרי כן צריך להוציא השטר לדון מערער ולטרוח ולגבות. ותחילת דין ביום הוא ולא בלילה, כדאמרינן בפרק אחד דיני ממונות [סנהדרין ל"ב ע"א]. אבל נתינת הגט, שנותן השליח לאשה, גמר דין הוא, כי אין לאחר נתינה זו כלום. וגמר דין בלילה אפילו בדיני ממונות נמי, דמשפט דכתיב ביה מתוקם אתחילת הדין. ולא דמי לקידוש החודש, דמשפט דכתיב ביה אקידוש החודש דגמר דין הוא בפרק ראוהו ב"ד [ר"ה כ"ה ע"ב]. כל שכן קיום זה דמדרבנן. ולא דמי לקבלת עדות דהוי ביום, כדמוכח בפרק ראוהו ב"ד דהוי תחלת הדין. אי בקידוש החודש צריך לומר אחריו מקודש מקודש, אי בדיני ממונות כל משא ומתן הדין תחלתו וגמרו אחר כן הוא. מה שאין כן בעובדא דאתינן עלה. וקרן אורה הרב ירום למעלה ויהי לשם ולתהלה כנפשי אוהבו משה
